בראיון שנתן לפני כשבועיים ל-ynet סיפר איאן בראון שהוא חובב מוזיקה שחורה בכלל ואת ביונסה בפרט. אולי זו הסיבה שבחזרות להופעה ביום שבת הוא ביצע את הלהיט umbrella של ריהאנה. בהופעה הוא לא ביצע את השיר. גם לא שום קאבר אחר. וחבל. תמיד חשבתי שבכל הופעה צריך להיות לפחות קאבר אחד. זה גם מעשיר את ההופעה וגם מספר לנו יותר על האמן שבאנו לראות.
אז אמנם חיכיתי לריהאנה לשווא, אבל אני ממש לא יכולה להגיד שהתאכזבתי. כי במקום זה קיבלנו המון שירים של ה"סטון רוזס". וזה, מיותר להגיד, עדיף פי מיליון.
ההופעה נפתחה בנעימה מתוך הסרט "הסנדק", שנקטעה מיד כשבראון עלה לבמה. הוא בחר להתחיל דווקא בשיר מהאלבום האחרון, שזכה לביקורות לא מלהיבות במיוחד (שלא בצדק), אבל מיד אחריו ביצע את Made of Stone הקלאסי של להקת האם. בשלב זה נראה היה שהקהל נחלק לשניים. אלו שבאו לראות את דוקטור איאן אל מול אלו שמוקירים דווקא את מיסטר בראון. או במילים אחרות: מדצ'סטר מול מנצ'סטר.
נראה שגם בראון בעצמו לא ממש החליט את מי הוא מעדיף, וכך במהלך ההופעה הוא זיגזג בין התקופות ושר שירים משתי הקריירות שלו, כששיא הערב היה ביצוע רציף של Waterfall ו-I am The Resurrection .קרוב לרבע שעה ארך הרצף הזה, והצליח לרגש אותי עד כדי כך שלמשמע התווים הראשונים של Waterfall, שליווה אותי בכל כך הרבה תקופות בחיים, הרגשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי.
שעה וחצי מצוינות עם מעט מאוד נפילות (חום אימים, זיופים קלים וכמה בעיות סאונד) ארכה ההופעה שנחתמה בשני ביצועים מעולים ומדויקים ל-I Wanne Be Adored ו-F.E.A.R, והותירה בי טעם של עוד. אז איאן בראון רוקד כמו שחקן כדורגל. והוא טיפה מזייף, אבל שום חוליגן בריטי לא יכול לגרום לי להתרגש כל כך כמו שהוא הצליח לעשות בערב אחד. אפילו בלי שום קאבר.
The Stone Roses – Waterfall
אלכס ומיכל בהודעה משותפת: הבלוג הזה לא סובל מהזנחה מכוונת. כשפתחנו אותו, התכנון היה לעדכן מספר פעמים בשבוע. וככה, חודש אחרי ההשקה, פתאום מיכל זוכה לקחת חלק באיזה פרויקט גדול בעבודה, ואני מתחיל משרה חדשה במקום חדש, והופ – פתאום החיים האמיתיים עוברים להתקיים רק במימד של סוף השבוע (וזו לא תלונה, אנחנו הכי מרוצים ומסופקים מעיסוקנו) אז רק שיהיה ברור שלא לקחנו פסק זמן ולא פתחנו בשביתה, הקצב הואט עקב אילוצים, עד שנסתגל למצב החדש.
