קלינג שלח לי לינק לטריילר לסרט דוקומנטרי שמתעד את הביקור של הסילבר ג'וז בישראל; ברקע התנגן "The Wild Kindness", נראה נחמד ואפילו התרשמתי קצת. זה היה יכול להגמר שם, אבל חדי העין מאתנו שיציצו לרילייטד וידאוז בצד ימין יוכלו לשים לב לקטע וידאו של בחורה שעושה ריקודי בטן לצלילי השיר. הייתי דוחף פה את הסרטון עצמו, אבל מסתבר שהיא רוקדת גם לצלילי "You Don't Send Me" של בל וסבסטיאן, שזה הרבה יותר שווה לטעמי, למרות שבטח יש כמה שיחלקו עליי בעניין הזה:

לרגע חשבתי שזה ביזארי, אבל אז נזכרתי במידנייט פיקוקס.

מבין מגוון הרימיקסים שנעשו במסגרת ההייפ ל-Womanizer של בריטני, היחיד שמצליח להצדיק את עצמו עד כה הוא הרימיקס הלוהט של The Teenagers (הלוהטים לא פחות). בלי הרבה פומפוזיות מיותרת, שכן, כזו כבר יש מספיק לסינגל הזה, הם לוקחים את הלהיט הדאנסי הזה ומוסיפים לו טון רוקיסטי ומחוספס, ומבלי לעוות ולנסות ליצור טוויסטים מיותרים שגורעים מהשיר.

Britney Spears – Womanizer // The Teenagers Remix

פריי וסיימון הם שני שבדים, אחד נראה כמו חנון שהתחפש לערס, והשני נראה כמו סתם ערס. כל אחד מהם יצר מוזקה אלקטרונית באופן עצמאי, עד אשר התאחדו תחת כנפי הלייבל היבריס להרכב אלקטרו-היפ הופ בשם Far & Son. בנתיים הם שחררו סינגל אחד בשם Panik, שאין לי מושג על מה הוא מדבר מכיוון שהוא בשבדית. האנגלית היחידה שתשמעו שם היא לופים של "Hang the DJ, Hang the DJ, Hang the DJ" מתוך הפאניק של הסמית'ס. גם משהו.

Far & Son – Panik

יש סיכוי טוב שהם היו חולפים לי מעל לראש אילולא הקליפ המגניב שלהם:

אפשר לומר שהטעם המוזיקלי שלי התחיל להתגבש אחרי הפעם הראשונה ששמעתי את אואזיס. בתקופת הקרב הגדול ביניהם לבין בלר בשנות ה-90 המוקדמות, לא היה לי ספק שהאחים לבית גאלגר הם המנצחים הגדולים בתחרות שהוכרעה מזמן. היו לי קלטות של Definitely Maybe, של ?What's the Story) Morning Glory) ואחר כך דיסקים של Be Here Now, ואפילו The Masterplan. אבל כאן זה נפסק. נשברתי. פתאום לא יכולתי יותר לשמוע את הקול של ליאם, את צלילי הגיטרה של נואל. ולא רק זה, התחלתי להבין שכנראה טעיתי כל השנים, שהמנצחים הגדולים הם בכלל בלר, שהצליחו להמציא את עצמם עם כל אלבום מחדש. זה היה השלב שבו ערקתי לצד השני.

לאלבומים הבאים של אואזיס בכלל לא יצא לי להאזין, רק שירים נבחרים. את העדכונים לגביהם קיבלתי מדי פעם מחבר טוב שנמצא אי שם בטופ 10 של המעריצים שלהם. קשה לומר שזה באמת עניין אותי. אבל לאחרונה, לקראת צאת אלבומם החדש Dig Out Your Soul, התחיל איזה הייפ מחודש לגביהם – ליאם שוב לא סתם את הפה ולכלך על כל העולם, נואל הותקף במהלך הופעה, וכל אתרי המוזיקה והעיתונות הבריטית התמלאו בתמונות שלהם. אז החלטתי לשוב ולראות מה קורה אצל הלהקה שלי לשעבר.

והאמת? מצבם לא רע בכלל. כבר ב -"The Shock Of The Lightning", הסינגל הראשון שיצא, אפשר לשמוע שאואזיס חוזרים למקורות. האלבום נפתח בארבעה להיטים מצוינים שלא היו מביישים את הלהקה בראשית דרכה: "Bag It Up", "The Turning" (עם סימפול מהשיר "Dear Prudence" של הביטלס, שסימפולים שלהם מופיעים בשירים נוספים באלבום), הסינגל הראשון, ו-"Waiting for the Rapture" . נואל, שכתב והלחין את רוב השירים באלבום (ובכלל, את רוב השירים של הלהקה) מצליח לשחזר בו את הצליל של הלהקה הזו שכל כך אהבתי לשמוע כשהייתי בת 14, אבל עם איזשהו טוויסט. אולי זה נקרא התבגרות.

הגלאגרים עדיין מצליחים ליצור שירים שראויים להיכנס להיכל התהילה של הרוק (ובראשם "Falling Down" שנשמע קצת כמו בי סייד מ-Be Here Now), אבל הבעיה העיקרית שלהם היא שהם כבר לא מרגשים כמו פעם. המילים כמעט אותן מילים, הלחנים כמעט אותם לחנים, אבל בדרך הם איבדו משהו מהקסם האואזיסי הזה שהיה שם בהתחלה כששמעתי את "Married With Children" בווקמן בדרך לבית הספר. אגב, הוא עדיין מרגש אותי גם היום, 14 שנה אחרי זה, בנגן ה-mp3 בדרכי לעבודה. חבל שהם לא מצליחים לעשות את זה שוב.

Oasis – Falling Down
Oasis – Waiting For The Rapture
Oasis – The Turning

מי שהולך לישון עם קולדפליי, שלא יתפלא אם בבוקר הוא מתעורר כשאלבום של Keane מחכה לו בתיקיית ההורדות של הביטורנט. השלישיה הזו ממזרח סאסקס משחררת בעוד כמה ימים את האלבום השלישי, Perfect Symmetry. מה שהשם הזה מסמל וחברי הלהקה לא יודו בכך לעולם כנראה, זה את הסימטריה בין החצי הראשון של האלבום לחצי השני שלו – שניהם משעממים באותה רמה בדיוק, אין תנודות, אי אפשר לומר ששיר מסויים הוא פחות משעמם מאחד השירים האחרים. וזה מדהים בעיניי, כי יחסית לכך שמדובר באלבום שלהם שקיבל הפקה יותר מושקעת מקודמיו, אף שיר בו לא מצליח למשוך תשומת לב שלא יותר מחצי דקה.

זה לא ששני האלבומים הקודמים היו כאלה ביצי זהב, אבל שם לפחות היה ניתן למצוא את ההמנונים שיצליחו להזרים עוד קצת תמלוגים כששישמשו כפסקול בפרסומות טלוויזיה. מה שיש פה זה בעיקר ניסיון לקחת כל מיני שטיקים מגניבים בשנתיים האחרונות, ולנסות להדביק אותם לתוך קלישאות מפוהקות שמתאימות לקולדפליי ול-U2. אני לא צוחק, השמועות מספרות שהם כבר הופיעו באיצטדיונים, והיה שם גם איזה דיבור על מלחמה בהתחממות הגלובלית.

לפחות אפשר להתנחם בכך שעטיפת האלבום שלהם מהממת. היא עוצבה על ידי בחור קוריאני בשם אוסאנג גוון, שבנה פסלים של הלהקה ואז צילם אותם.

אם אתם לא מאמינים ורוצים לנסות לבד, ניתן לשמוע את האלבום במלואו ובחינם ב-Last.fm (תודה לגיאחה על הלינק).