את ג'ייסון שוורצמן אני אוהבת בעיקר בגלל ווס אנדרסון, שהכיר לי אותו בסרט המבריק "ראשמור". השבוע הופתעתי למצוא אותו מככב ברשימת עשרת הגברים הסטייליסטים ביותר של מגזין GQ יחד עם קניה ווסט, מארק רונסון וג'סטין טימברלייק, מה שדרבן אותי לכתוב על האלבום המקסים של פרויקט הסולו שלו Coconut Records (אגב, זו לא הפאזה המוזיקלית הראשונה שלו. לפני כן היה שוורצמן המתופף של "פאנטום פלאנט", הלהקה שהקים באמצע שנות ה-90 ועזב עשור לאחר מכן. תכלס, רובנו מכירים אותם דרך הלהיט "קליפורניה", ששימש כפתיח של O.C).

האמת היא ש-Nighttiming יצא כבר לפני שנתיים אבל נחשפתי אליו רק לאחרונה, אחרי שיצא האלבום השני Davy לפני כחודש. מכיוון שמדובר בהרכב של איש אחד, שוורצמן כותב, שר ומנגן את כל השירים בעצמו, אבל לא מתבייש לבקש קצת עזרה מידידים. ועוד איזה: זואי דשאנל, קירסטן דאנסט, ברנדון בויד ובן קנדי מלהקת אינקובוס, אחיו רוברט שוורצמן ועוד רבים וטובים.

לא ממש קשור, אבל זו אחת הסצנות היפות של שוורצמן מתוך מלון שבלייה

באלבום יש 12 שירים נעימים באווירת לואו פיי-דרים פופ, כשעל המלודיות העדינות שולט הקול השברירי והמתוק שלו. הלחנים ברובם מתכתבים עם שירי פופ של סוף שנות ה-60, תחילת ה-70: קצת פופ קליפורני נוסח הביץ' בויז ("West Coast"), קצת קאנטרי-פולק נוסח Mama") She & Him") ואפילו קצת דיסקו (שיר הנושא "Nighttiming"). אגב, גם האלבום השני ממשיך את הקו של קודמו, ולא נופל ברמתו.

באופן כללי, הקריירה המוזיקלית של שוורצמן קצת מזכירה את הקריירה הקולנועית שלו עם זיקה לאינדי הרבה יותר מאשר למיינסטרים, וההפקה שלו אמנם מהוקצעת אבל עדיין נשמעת ביתית. האמת כשחושבים על זה, האלבום הזה היה יכול להיות פסקול נפלא לסרט הבא של ווס אנדרסון. טוב, אולי הוא לפחות יביים לו קליפ.

coconut records – west coast

coconut records – nighttiming

** מעבר דירה מנע מאיתנו לכתוב פוסטים בזמן האחרון. אנחנו מקווים לחזור ובגדול בימים הקרובים.