לפני שבוע שיחקתי לראשונה ברוק בנד. חשבתי בהתחלה שאם יש לי אוזן מוזיקלית, אני אראה לכולם איזה כישרון מבוזבז אני. בפועל, הייתי די גרועה. גם בתופים וגם בגיטרה. נזכרתי במשחק כששמעתי את האלבום של 'Still Flyin. "לעזאזל", אמרתי לעצמי, "אני בקושי מצליחה לתופף עם גיטריסט אחד, איך הם מסתדרים עם עוד 15 אנשים!?"

שון רואלס כנראה באמת קצת יותר מוצלח ממני בקטע הזה. ב-2004, אחרי שניגן בכמה להקות סמי-עלומות בסן פרנסיסקו הוא פנה לכמה חברים ומכרים שינגנו איתו כמה שירים שכתב. אז כמובן שאם אני הייתי מזמינה את החברים שלי לנגן ברוק בנד זה היה נשמע די עצוב, אבל החברים של רואלס מנגנים בזמנם הפנוי ב-Architecture in Helsinki, בהרכב של ינס לקמן וב-The Lucksmiths", אז היה לו קצת יותר סיכוי.

מאז הוציאו הסופר גרופ שני אי-פיז, וב-2008 יצא אלבום הבכורה שלהם שנקרא Never Gonna Touch the Ground הכולל שירי אינדי פופ עם קצת נגיעות רגאיי ובעיקר המון רגעים שמזכירים לי את האי-פי של הבלק קידס, שזה ללא ספק פלוס רציני עבורי. אז עד שהבלק קידס האמיתיים יוציאו להיט חדש, כדאי להתנחם בשלושת השירים המשובחים האלו:

Still Flyin – Forever Dudes
Still Flyin – Good Thing It's A Ghost Town Around Here
Still Flyin – The Hottchord Is Struck

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שישי, 19 ביוני, 2009 בשעה 21:34 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.