אתה ראשון יא קזבלנקס
נכתב ע"י אלכס ב- 4 בנובמבר, 2009(פורסם לראשונה בערוץ התרבות והבידור של nana10 ב-02.11.09)
ימים ספורים לפני המתקפה על מגדלי התאומים, הוציאו הסטרוקס את "Is This It", אלבום הבכורה שלהם. לא מעט בזכות השיק של ג'וליאן קזבלנקס, סולן הלהקה וכותב השירים הראשי שלה, הם הצליחו להפוך את ניו יורק למגניבה אחרי שבמשך רוב העשור הקודם, הרמקולים שמהם בקעו ההשפעות המוזיקליות של אותה תקופה מוקמו בסיאטל המבאסת ובבריטניה. במובנים רבים, הסטרוקס הם האחראים הישירים לכך שרוק הגיטרות הפך שוב ללגיטימי, אבל מבלי שיהיו בו את האספקטים המאולצים והאפרוריים של הגראנג'.
אחרי "First Impressions Of Earth", האלבום השלישי של הסטרוקס שיצא בשנת 2006, הלהקה נכנסה להדממה. הם הפסיקו להופיע ורק לאחרונה התחדש הדיבור על אלבום רביעי שעתיד לצאת במהלך 2010. למרות זאת, במהלך שלוש השנים האחרונות, כל חברי הלהקה מלבד קזבלנקס יצאו לקריירות סולו או פרויקטי צד שונים. הוא מצידו, התעסק בניהול המסעדה שלו בניו יורק יחד עם מארק רונסון וג'רארד באטלר, ועשה כמה שיתופי פעולה בודדים שהיוו חימום לאלבום הסולו שלו, האחד היה הקלטת הסינגל המשובח "My Drive Thru" עבור מותג ההנעלה קונברס, יחד עם פארל ויליאמס וסנטוגולד, והשני הוא השיר "Little Girl" מתוך אלבום האירוחים של דיינג'ר מאוס וספרקלהורס.
בזמן שאמנים אחרים יורים אלבומים בקצב מסחרר, קזבלנקס ממש לקח את הזמן שלו, כאילו שאין לו אשה לפרנס ותינוק בדרך (סתם, לא. הוא חנוק ממזומנים, כסף זה לא אישיו ואוברדראפט לא בלקסיקון), וגם עכשיו, כשהוא סוף סוף מוציא את "Phrazes For The Young", מדובר באלבום עם שמונה שירים בלבד שמתנקזים ל-40 דקות. להתלונן על הגודל זה באמת הדבר הרע היחיד שאפשר לכתוב על האלבום הזה.
דיפרנט דטרוקס
אפשר היה לומר על האלבום של קזבלנקס שהוא חוזר בו למקורות – אבל הוא מעולם לא נטש אותם. כל דבר שאי פעם נגע בו הפך לזהב באמצעות הנוסחה המנצחת שהוא יצר ב-2001 ורק שידרג אותה מאז, אך מעולם לא סטה ממנה. אפשר להרגיש כבר ברגע הראשון של האלבום עם "Out Of The Blue", שמכיל כמה מהמשפטים המבריקים שהוא כתב, ביניהם "אני יודע שאלך לגיהנום בז'קט העור שלי/ לפחות אהיה בעולם הבא כשתשתינו לי על ארון הקבורה" או "נשיר יחד שירים/ ונספר סיפורים מוגזמים על איך נרגיש היום, בלילה ובבוקר", ועוד כמה מחרוזות יפהפיות של הלקאה עצמית.
חידוש מעניין שקזבלנקס מכניס לאלבום לעומת יצירות קודמות שלו הוא השימוש המאסיבי במכונות תופים ובמה שנשמע כמו סינתיסייזרים. עם זאת, על כל אלה מכסה צליל הגיטרה שאופייני למוזיקה שלו, מה שיוצר תמהיל מוצלח בין רטרו שנמצא שם כאמירה אמנותית ולא סתם פוזה, לבין הדבר הכי חם אצל היפסטרים. ועדיין, הזגזוג בין המוזיקה הכל כך סטרוקסית נמשך לאורך כל האלבום, אחרי "11th Dimension" המעולה שיצא בתור הסינגל הראשון, קזבלנקס מוריד הילוך ב"4 Chords Of The Apocalypse", בלדת רוקנ'רול שנעה בין שירה שקטה לסולו גיטרות ראוותני, וממשיך משם ל"Ludlow St", שיר פולק שסוגד לרחוב לודלאו, אחד ממוקדי המוזיקה הבולטים ביותר בניו יורק מאז שנות השישים ועד היום, מעין גרסת מנהטן לשכונת וויליאמסברג שבברוקלין. לקראת הסוף קזבלנקס מחמם את האווירה עם "River Of Brakelights" העוצמתי, שבדומה לשירים שפותחים את האלבום, נשמע כמו עוד שיר של הסטרוקס שלא הספיק לצאת לפועל עד האלבום הזה.
בלי הרבה מאמץ (למרות שהוא לקח ת'זמן), קזבלנקס מצליח להתעלות על חבריו ללהקה ולהיות היחיד מביניהם שמוציא אלבום בעל נימה אישית מבלי לאבד בדרך את החיבור לסטרוקס. ככה זה, כשהוא אחד הגורמים הכי משפיעים על מוזיקה שנוצרה לאורך עשור שלם, ובמקביל גם קול מנחה שדור חדש גדל עליו, יש לו אחריות עצומה על הכתפיים, ולשנות כיוון סתם כך עשוי היה להתברר כטעות איומה. חוץ מזה, רק בזכותו אנשים שמסתובבים היום עם מעילי עור נראים פחות פתטיים.
Julian Casablancas – Phrazes for the Young
*****