בניגוד לשנה שעברה, דווקא הפעם היה לי הרבה יותר קל לדרג את אלבומי השנה שלי, ומספר המועמדים שנותרו בחוץ היה קטן בהרבה. גם מה יהיה במקום הראשון ידעתי כבר ברגע ששמעתי אותו בפעם הראשונה. האלבומים שהגיעו כמעט לקו הסיום כוללים את אלבום הבכורה המצוין של הגירלז, "My Maudlin Career" של קאמרה אובסקורה והחדש של ה-Cribs.

Phoenix // Wolfgang Amadeus Phoenix – לפעמים זה ממש מפתיע אותי שפניקס הגיעו מצרפת. לא רק שיש להם שם מאוד אמריקאי, הם גם נשמעים כמו להקת אינדי אמריקאית. האמת שפעם הם נשמעו בעיקר כמו סתם עוד להקת אינדי אמריקאית, אבל באלבום הרביעי שלהם, הם כבר הצליחו להשתחל לרשימת אלבומי השנה שלי בעיקר הודות להפקה מושלמת של עשרה שירי רוק/פופ קליטים ומהנים. חוץ מזה, הסולן שלהם תומאס מארס הוא בן הזוג של סופיה קופולה, שמבחינתי זו כבר סיבה טובה לפרגן להם. מומלץ: Lisztomania

The Pains Of Being Pure At Heart // The Pains Of Being Pure At Heart – באלבום הבכורה של TPOBPAH נתקלתי במסגרת ההמתנה לאלבום חדש של בל אנד סבסטיאן, שאמנם יצרו השנה את הפרויקט God Help The Girl, אבל זה לא ממש נחשב. המוזיקה של TPOBPAH משלבת בהצלחה בין אינדי פופ מתוק כמו של הנ"ל וכמו קמרה אובסקורה (שדווקא כן הוציאו השנה אלבום מקסים) לבין שוגייז, שלי הזכיר יותר להקות אזוטריות כמו Ambulance Ltd מאשר את מיי בלאדי ולנטיין. מומלץ: A Teenager in Love

Ian Brown // My Way - מי שכבר קרא את הבלוג בעבר וגם מי שמכיר אותי יותר מיומיים, יודע שאיאן בראון הוא אחד המוזיקאים האהובים עליי, ולמען האמת אני מניחה שאוהב את כל מה שייצא לו מהפה גם אם מדובר בקללות. לכן, גם "My Way" נכנס לרשימה של אלבומי השנה שלי, ולמרות כל הסופרלטיבים הלא אובייקטיבים האלה, מדובר באמת באלבום מצוין. מומלץ: Just Like You

Yeah Yeah Yeah's // It's Blitz – היה יה יה'ז ממשיכים בדיוק את הקו שהם התחילו לפני שש שנים באלבום הבכורה המצוין שלהם "Fever to Tell" ומשלבים בין פאנק, גאראג' רוק ואינדי רוק בצורה מושלמת. פשוט צריך להקשיב לשני הסינגלים שיצאו מהאלבום "Heads Will Roll" ו-"Zero" ולהבין לבד למה הם כל כך טובים. מומלץ: Zero

Franz Ferdinand // Tonight: Franz Ferdinand – אלכס קפרנוס. מבטא סקוטי. אלבום קונספט. שחור לבן. מסיבה. דיסקו. הלילה שאחרי. דיסק בונוס. Lucid Dreams. נראה לי שזה מספיק. מומלץ: No You Girls

Jamie T // Kings & Queens - ג'יימי טי הצליח למלא מצוין את החלל שהשאיר השנה מייק סקינר, שאמנם הוציא אלבום אבל הוא נשכח די במהרה. ואם לפרקים הוא נשמע כמו סקינר, ברגעים מסוימים הוא גם מזכיר מאוד את ארקטיק מאנקיז ומצליח להתעלות גם על האלבום השנוי במחלוקת שלהם. 11 שירים מצוינים על יחסים, חברים, אלכוהול, סמים ובעצם כל מה שמעסיק בחורים אנגלים בני 23. מומלץ: Sticks 'n' Stones

Peter Doherty // Grace/Wastelands – פיטר AKA פיט דוהרטי הוציא השנה אלבום סולו ראשון, שריגש אותי מתחילתו ועד סופו עם שירים אישיים ואינטימיים בהפקה רזה ועם עיבודים של גרהאם קוקסון. אז הליברטינז לא קיימים עוד, אבל דוהרטי ממשיך להוכיח גם באלבום הסולו שלו שעל אף השערוריות, הבלגנים והבייבישמבלס הוא היה ונשאר משורר אמיתי. מומלץ: Last Of The English Roses

Lilly Allen // It's Not Me, It's You - את לילי אלן גיליתי קצת מאוחר. את אלבום הבכורה שלה לא ממש שמעתי במלואו כשיצא, והיא נראתה לי בעיקר זמרת חמודה שתעלם כלעומת שבאה. מודה שטעיתי. האלבום השני כבר מיצב אותה כאחת הזמרות האהובות עליי כשהיא מצליחה ליצור שירי פופ טהורים, מלאי חן ומתוקים-מרירים, שעוסקים בחיי התהילה, ביחסים ואפילו בפוליטיקה. מומלץ: The Fear

The Maccabees // Wall of Arms - אחרי אלבום בכורה עם להיטים שמתאימים למסיבה של היפסטרים, הוציאו השנה המכביז אלבום שני עם אסופת שירים מושלמים ליום סגריר. 11 שירים נעימים וקודרים עם מילים קצת מבאסות ולחנים מרגשים, ששיאם ב-"Kiss and Resolve" שכמעט גורם לי לבכות בכל פעם שאני שומעת אותו. מומלץ: Kiss and Resolve

Julian Casablancas // Phrases For The Young – ג'וליאן קזבלנקס ומעיל העור שלו הוציאו השנה אלבום שאין לי מילה אחרת לתאר אותו מאשר חגיגה. שמונה שירים מושלמים, משהו בין רוקנ'רול למוזיקה אלקטרונית מהאייטיז, שמצד אחד גורמים לי להתגעגע לסטרוקס ומצד שני מבהירים לי שיש סיכוי שזמנם עבר. תענוג. מומלץ: Left & Right In The Dark

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שבת, 19 בדצמבר, 2009 בשעה 17:37 תחת הקטגוריות כללי, מוזיקה. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.