חמישה תופיני פופ כדי להנעים את השבוע הקרוב:

1.
אלבום הבכורה של The Pains of Being Pure at Heart אמנם נשמע אצלי בנגן כבר לפחות חודשיים, ובכל זאת רק עכשיו יצא לי להמליץ עליו. הם מגיעים מניו יורק, הסולנית שלהם אסייתית, הם עושים שוגייז חמוד ומהנה והם בדיוק מה שמתאים למזג האוויר המגעיל שבחוץ.

The Pains of Being Pure at Heart – A Teenager in Love

2.
Lacrosse הם חבורה של חמישה שוודים + שוודית אחת שמתמחים באינדי פופ מתקתק. הם הוציאו כבר שני אלבומים עם איורים של חיות בר, שממש כדאי לכם לשים עליהם את היד.

Lacrosse – We are Kids

3.
גם ל-One for The Team יש כבר שני אלבומים, וגם הם מגיעים מתחום האינדי-פאוור-צ'מבר-פופ של כמה בחורים ובחורה אחת שגם מנגנת בקלידים. לפעמים הם מזכירים קצת את Bulit to Spill, לעתים קצת את Of Montreal ובסך הכל הם די אחלה.

One for The Team – Best Supporting Actress

4.
The Boy Least Likely to הם צמד שמגיע מאיזה כפר אנגלי וירוק, ובהתאם הם יוצרים מוזיקה נעימה להפליא עם שירי פופ חמדמדים מלאי מוטיבים של בלונים, פרפרים, ציורים של בובות פרווה וקליפים מצויירים.

5.
ולסיום, האלבום החדש של Camera Obscura שממשיכים לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב, וזה עובד גם בפעם הרביעית.

Camera Obscura – French Navy

מיכאל גלעד הוא חבר טוב שלנו, אבל לא בגלל זה הוא מופיע כאן. כבר כמה שנים הוא כותב ומלחין שירים מקסימים, ועכשיו סוף סוף הוא סיים להקליט את Seaside, אלבום הבכורה שלו . אנחנו אולי טיפה משוחדים, אבל תאמינו לנו, כדאי לכם לשמוע אותו. הוא מצוין.

כאן תוכלו להוריד את האלבום במגוון קידודים, החל מאמיפישלוש רגיל עד ל-FLAC ועוד פורמטים שחנונים ואודיופילים מחבבים. במייספייס שלו תוכלו גם להתרשם מכמה שהוא חתיך.

המיקס הזה עולה קצת באיחור. הוא נאסף ונרקח כבר לקראת סוף השבוע שעבר, אבל התעסקות בעניינים יותר קריטיים עיכבה את עלייתו לאוויר, מה שבסופו של דבר השאיר הרבה חומרים חדשים ומעניינים בחוץ, שייכנסו כבר לסט הבא. מלבד הסינגל של VV Brown שהוא קצת 2008 והשיר הסוגר שנידף ממנו ריח עז של סבנטיז, כל השאר די טריים.

כשסופיאן סטיבנס הוציא ב-2003 את Michigan הוא הכריז שהוא מתכוון להוציא אלבום שיוקדש לכל מדינה בארצות הברית. הוא לא ממש הצליח ליישם את זה, אבל לי גם לא אכפת לשבת ולחכות. למען האמת, אחרי חמש שנים די פוריות, כבר שלוש שנים הוא לא הוציא שום אלבום ואני מקווה שההמתנה הזו תסתיים בקרוב.

בינתיים מצאתי לעצמי תחליף לא רע. להקת Woodpigeon מאלברטה, קנדה. כן, עוד אנסמבל המוני של קנדים וקנדיות קצת חנונים, שעושה מוזיקה הרמונית ונעימה להפליא. אבל אין מה לומר, הם עושים אותה נהדר. בינתיים יצא לי להאזין רק לאלבום החדש Treasury Library Canada אבל בקרוב אחפש גם את אלבום הבכורה מלפני שנתיים Songbook.

צילום: marc rimmer מתוך מייספייס הלהקה

בשמיעה ראשונה הם מאוד הזכירו לי את הסגנון של סטיבנס ("7th Fret Over Andres" או "In praise of the west midlothian bus service" נשמעו כאילו נגנבו היישר מפס הייצור שלו), אבל לא רק. גם מי שאוהב את אליוט סמית' יימצא פה מנה הגונה של שירים שיזכירו לו את הזמר המנוח ("Cities of Weather" הוא המומלץ מביניהם, אבל בדיסק הבונוס יש עוד כמה שירים שנשמעים ממש כמו דמואים שלו), וגם חובבי Department of Eagles יוכלו להתענג על שיר כמו "Bad News Brown".

החיסרון היחיד באלבום הוא אורכו: 14 שירים (ושמונה שירי בונוס למתמידים) שעומדים בממוצע על 4 דקות כל אחד. הם אמנם מקסימים וטובים ברובם, אבל אין ספק שאלבום שאינו אוסף לא צריך להיות ארוך כל כך.

Woodpigeon – Cities Of Weather
Woodpigeon – 7th Fret Over Andres

אחרי המתיחה המכוערת של 1 באפריל שהבטיחה סינגל חדש של ג'אסטיס בשם "Dusk" שהודלף מהאלבום הבא שלהם, אבל הביאה במקום סינגל אייטיז מעצבן, מגיע הזמן לפיצוי: צמד הצרפתים הנהדר הזה עשה רימיקס ל-"Get On Your Boots" מהאלבום האחרון של U2. אחרי דקה תבינו שהלהקה המשמימה הזו לא נשמעה טוב כל כך כבר שני עשורים.

U2 – Get On Your Boots / Justice Remix

עוד ג'אסטיס
» קריית חיים: אלכס פולונסקי על הקליפ של "Stress"
» חשיפה של שירים מאלבום ההופעה החיה
» צדק פואטי: אלכס פולונסקי תלוי על הצלב עם הדוקומנטרי של ג'אסטיס

(הביקורת פורסמה במקור בערוץ התרבות והבידור של nana10 ב-17/03/09)

חמש שנים עברו מאז שנפרדו דרכיהם של פיט דוהרטי וקארל בארט, הליברטינז התפרקו וכך נגדע אחד המרכיבים המשמעותיים בתחיה המחודשות של הרוק והפוסט-פאנק הבריטי. קרל בארט, הפרצוף היפה והמיושב יותר בלהקה הקים את Dirty Pretty Things, שהתפרקו לא מזמן אחרי שני אלבומים, בעוד דוהרטי הוציא שני אלבומים עם הבייבישמבלס והמשיך להיכשל באינספור נסיונות גמילה, נעצר לא מעט פעמים ועביר תקופות קצרות בכלא.

בראיון לסאן הבריטי, יומיים לפני צאת האלבום ולכבוד יום הולדתו השלושים, סיפר דוהרטי שנגמל לחלוטין מסמים קשים והבטיח, כפי שעשה לא מעט פעמים בחודשים האחרונים, שהליברטינז עוד יתאחדו ושהאקורד האחרון עוד רחוק מלהתנגן. בנוסף, הוא התחיל להציג את עצמו ולחתום כפיטר, דרך מעודנת להאדיר את הקלאסה.

אם עוברים מבעד לענן הערפל שאופף אותו, מגלים שדוהרטי רחוק מלהיות עוד סמל של סקס, סמים ורוקנ'רול, מתחת למעטפת הג'אנקית מסתתר מלחין מוכשר, משורר בחסד, אולי מהטובים והמרגשים ביותר שיצאו מהממלכה המאוחדת בעשרים השנים האחרונות. שילוב נדיר בין מניירות התנהגותיות של סיד וישס לאינטקלט והאמוציונאליות של לאונרד כהן וסרז' גינסבורג. שארל בודלר של עידן הצהובונים.

(צילום: Martin Pannier; ברשיון CC-NC-SA)

את Grace\Wasterlands, אלבום הסולו הראשון שלו (אם לא סופרים בוטלגים מתקופת הליברטינז), הקליט דוהרטי בעזרתו של גראהם קוקסון מבלר והמפיק סטפן סטריט, שעבד בעבר עם הסמית'ס, בלר, וגם עם דוהרטי עצמו במהלך הקלטות Shotter's Nation של הבייבישמבלס. התוצאה, כצפוי, השאירה את הרוק הבועט בצד, ממתין לעיתוי טוב יותר להתפרץ החוצה, מתקבל כאן אלבום פולק עדין שמנצל היטב את קולו הרגיש של דוהרטי והמילים הפואטיות שלו – לעיתים זה נשמע כמו ספר שירה מולחן, ושוכחים לרגע שזה הבחור שעשה את קייט מוס ומכר סמים לחברי להקת הסטרוקס.

אין באלבום ולו שיר אחד שדוהרטי יכול היה להרגיש בנוח לנגן עם הבייבישמבלס, שעם כל הכבוד, לא מתאימים ללווי של יצירות אינטימיות כמו אלה שהוא מספק פה. עם זאת, דוהרטי לא נשאר בודד ומארח חברים, מלבד קוקסון שמנגן ברקע לא מעט, מצטרפת לשירה דוט אליסון המתוקה בשיר "Sheepskin Tearaway" ופיטר וולף חסר המעוף ב- "Broken Love Song". מתברר שהתמודדות עם פרידות זה לא הצד החזק של דוהרטי, כך ניתן להסיק מ-“Salome” שיכול להתפרש בקלות כמשהו שקרוב לשיר סגידה המוקדש לקייט מוס או “Sweet By And By” בעל ההפקה הג'אזית שקארל בארט יכול לשמוע בבית ולדעת שדוהרטי שר שם עליו, אולי אפילו בשבילו.

החיזוק מצד קוקסון במרבית שירי האלבום, אגב, גורם לחלקם להשמע כאילו מדובר בבי-סיידים שנשלפו מהאלבומים המאוחרים יותר של בלר, למשל Blur או 13, הבולט ביניהם הוא הסינגל הנהדר “Lost Of The English Roses”, המנון אלמותי וחד כמו ש-“Albion” מאלבום הבכורה של הבייבישמבלס היה צריך להיות.
אם להיכנס קצת לאנלוגיות, מאוד סביר שהקרבה הזו לקוקסון בחודשים האחרונים היא זו שגרמה לדוהרטי להיות לחוץ כל כך על איחוד של הליברטינז, שהתפרקו בגללו. קצת בדומה לקוקסון, ששב לעבוד עם דיימון אלברן ושאר הלהקה לאחר שנטש אותה.

אחרי Grace\Wasterlands כבר ברור שכל מה שפליט הליברטינז יצר בחמש השנים האחרונות היה לא יותר מפורקן אנרגיות עוצמתי בהפקתו, שאת החומר הטוב באמת הוא שמר בצד, רק עבור אותו הרגע שבו הוא לא יהיה עוד פיט המסומם מהליברטינז-בייבישמבלס, אלא יהפוך לפיטר דוהרטי – המשורר התועה שמצא את הדרך חזרה והרכיב את עצמו מחדש לאחר שהתנפץ לחתיכות.

Peter Doherty – Salome
Peter Doherty – Sweet By And By
Peter Doherty – Broken Love Song
Peter Doherty – Lady Don't Fall Backwards

בדרך כלל אני לא לגמרי בקטע של סולניות רוק, בעיקר עקב שיעמום שגובר מהר מדי כשאני מאזין לבחורה שמחזיקה גיטרה שהיא לא בס ותופסת גם את עמדת המיקרופון.

דווקא בגלל זה כיף לגלות זמרות כמו ליסי טרולי (Lissy Trullie), שמפיחות רוח חיים פאנקית בסצינת אינדי שמבוססת על נשים עדינות מדי, כוחניות מדי, או סתם מסומפלות, זה סבבה לגמרי, הרי אני באובססיה מוחלטת בכל הקשור ללילי אלן והכי מחכה לאלבום של Uffie, אבל אף אחת מהן היא לא תשובה נשית לסטרוקס. חוץ מזה, אם תדפדפו במגזינים הנכונים, תגלו גם שטרולי היא אייקון אופנה בהתהוות עם ג'אנקי שיק  שנע בין קורי קנדי לאגינס דיין.

אין פה כסאח, בעיקר שירי מערכות יחסים מופקים היטב שגורמים לצער רב על כך שבנתיים יש לה רק את Self-Taught Learner, אי.פי עם חמישה שירים שלה וקאבר ל-"Ready For The Floor" של הוט צ'יפ, ולא אלבום שלם, אבל גם זה בטח יגיע.

Lissy Trullie – She Said
Lissy Trullie – Self-Taught Learner
Lissy Trullie – Forget About It
Lissy Trullie – Ready For The Floor

היממות קצרות מכדי שנוכל לעדכן בקצב שאנחנו רוצים, אבל סופי שבוע שמלווים במזג אוויר סוער הם הזדמנות מצוינת לסכם את החודש שחלף.

הורדת כל השירים בקובץ זיפ \\ הורדת כל השירים ברצועת אמפישלוש אחת

Mixtape Feb 09
1. Yeah Yeah Yeahs – Heads Will Roll
2. MSTRKRFT – Bounce F. N.O.R.E. & Isis
3. The Rakes – 1989
4. Empire Of The Sun – Walking On A Dream
5. Suburban Kids With Biblical Names – 1999
6. The Pains of Being Pure at Heart – A Teenager in Love
7. The Boy Least Likely To – A Balloon On A Broken String
8. Art Brut – Catch
9. Arcade Fire – Lenin
10. Peter Doherty – Last Of The English Roses
11. Fanfarlo – I'm A Pilot
12. Crocodiles – Neon Jesus
13. Lily Allen – Fuck You
14. Beirut – No Dice

הורדת כל השירים בקובץ זיפ \\ הורדת כל השירים ברצועת אמפישלוש אחת

תקלוטים קרובים
» 19/03: הפרוזדור (רחוב רמב"ם 14, ת"א): מסיבת הפתיחה וגם קצת יום ההולדת של מיכל
» 26/03: ריף ראף (רחוב גרוזנברג 22, ת"א): סתם תקלוט שמח
» 23/04: ריף ראף: יום הולדת לאלכס

את ג'ייסון שוורצמן אני אוהבת בעיקר בגלל ווס אנדרסון, שהכיר לי אותו בסרט המבריק "ראשמור". השבוע הופתעתי למצוא אותו מככב ברשימת עשרת הגברים הסטייליסטים ביותר של מגזין GQ יחד עם קניה ווסט, מארק רונסון וג'סטין טימברלייק, מה שדרבן אותי לכתוב על האלבום המקסים של פרויקט הסולו שלו Coconut Records (אגב, זו לא הפאזה המוזיקלית הראשונה שלו. לפני כן היה שוורצמן המתופף של "פאנטום פלאנט", הלהקה שהקים באמצע שנות ה-90 ועזב עשור לאחר מכן. תכלס, רובנו מכירים אותם דרך הלהיט "קליפורניה", ששימש כפתיח של O.C).

האמת היא ש-Nighttiming יצא כבר לפני שנתיים אבל נחשפתי אליו רק לאחרונה, אחרי שיצא האלבום השני Davy לפני כחודש. מכיוון שמדובר בהרכב של איש אחד, שוורצמן כותב, שר ומנגן את כל השירים בעצמו, אבל לא מתבייש לבקש קצת עזרה מידידים. ועוד איזה: זואי דשאנל, קירסטן דאנסט, ברנדון בויד ובן קנדי מלהקת אינקובוס, אחיו רוברט שוורצמן ועוד רבים וטובים.

לא ממש קשור, אבל זו אחת הסצנות היפות של שוורצמן מתוך מלון שבלייה

באלבום יש 12 שירים נעימים באווירת לואו פיי-דרים פופ, כשעל המלודיות העדינות שולט הקול השברירי והמתוק שלו. הלחנים ברובם מתכתבים עם שירי פופ של סוף שנות ה-60, תחילת ה-70: קצת פופ קליפורני נוסח הביץ' בויז ("West Coast"), קצת קאנטרי-פולק נוסח Mama") She & Him") ואפילו קצת דיסקו (שיר הנושא "Nighttiming"). אגב, גם האלבום השני ממשיך את הקו של קודמו, ולא נופל ברמתו.

באופן כללי, הקריירה המוזיקלית של שוורצמן קצת מזכירה את הקריירה הקולנועית שלו עם זיקה לאינדי הרבה יותר מאשר למיינסטרים, וההפקה שלו אמנם מהוקצעת אבל עדיין נשמעת ביתית. האמת כשחושבים על זה, האלבום הזה היה יכול להיות פסקול נפלא לסרט הבא של ווס אנדרסון. טוב, אולי הוא לפחות יביים לו קליפ.

coconut records – west coast

coconut records – nighttiming

** מעבר דירה מנע מאיתנו לכתוב פוסטים בזמן האחרון. אנחנו מקווים לחזור ובגדול בימים הקרובים.